ברגעי מתח דרמטיים, הנביא אלישע יושב בביתו ורואה ברוח נבואתו סכנת חיים המתקרבת אליו. המלך שולח שליח כדי לפגוע בנביא, אך אלישע מקדים את המאוחר, חושף את המזימה בפני הנוכחים, ומנחה אותם כיצד לפעול.
באותה עת, אלישע לא שהה בבית המדרש עם בני הנביאים, אלא ישב בביתו יחד עם הזקנים, חברי הסנהדרין, ושפט את העם. כאשר חזה ברוח הקודש את העתיד להתרחש, הוא שילח את שאר האנשים מעל פניו כדי שהעניין לא יתפרסם בקרב ההמון [מלבי"ם]. בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ, כלומר עוד לפני הגעת שליח המלך, אלישע ידע על כך בנבואה וחשף את הדבר בפני הזקנים [רוב הפרשנים].
הפרשנים נחלקו באשר למטרת בואו של השליח. הגישה המרכזית היא שהמלך שלח אותו כדי לערוף את ראשו של אלישע באופן מיידי [רש"י, רד"ק]. לעומת זאת, יש הסבורים כי תפקיד השליח היה רק לשמור על אלישע לבל יברח, עד שהמלך עצמו יגיע ויהרוג אותו [מצודת דוד]. דעה נוספת מציעה שהשליח נשלח רק כדי לאיים בהריגה, בעוד המלך הולך אחריו בחשאי כדי להאזין לתגובתו של הנביא [אברבנאל].
אלישע פונה לזקנים בשאלה: הַרְּאִיתֶם, כלומר, האם אתם נותנים את דעתכם לכך שבֶּן־הַמְרַצֵּחַ מבקש את נפשי? [מצודת דוד, מצודת ציון]. הכינוי החריף המופנה כלפי המלך יהורם, נובע ממעשיו של אביו, אחאב. הוא מכונה כך משום שאחאב רצח את נבות היזרעאלי ויהורם ממשיך בדרכו [רד"ק, אברבנאל], וכן משום שאחאב נתן את הסכמתו לאיזבל להרוג את נביאי ה' [מצודת דוד, רלב"ג]. הפנייה אל הזקנים דווקא נועדה לעורר אותם למחות ולעצור את המעשה, שכן למלך אין סמכות חוקית להוציא אדם להורג ללא משפט, ולזקנים יש את הכוח המשפטי למנוע רצח כזה [מלבי"ם].
כדי להתגונן, אלישע מורה לזקנים: וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת. משמעות המילה וּלְחַצְתֶּם היא דחיקה [מצודת ציון]. מכיוון שהזקנים רבים והשליח הוא אדם יחיד, ביכולתם לעכב אותו [ביאור שטיינזלץ]. המטרה היא לדחוק את השליח אל מחוץ לבית [מצודת דוד], או לעכב ולהכעיס אותו מחוץ לדלת כדי להרוויח זמן עד שהמלך יגיע, וכך אלישע יוכל לדבר ישירות עם המלך, להסיר את כעסו ולפרסם את דבר ה' בפניו [אברבנאל].
כדי שהזקנים לא יחששו מכוחו של שליח המלך, אלישע מרגיע אותם ואומר: הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. הוא מבשר להם בנבואה כי אין להם ממה לפחד, שכן המלך עצמו צועד מיד בעקבות השליח וייכנס בעצמו אל הבית [מלבי"ם, מצודת דוד].