זעזוע עמוק אוחז במלך למשמע עדותה המחרידה של האישה, אשר לפי תומה בסיפורה ביקשה את עזרתו בקבלת חלקה בבשר בנה של חברתה [ביאור שטיינזלץ]. ליבו נשבר, ובתגובה הוא קורע את בגדיו. מעשה זה מתרחש בעודו עֹבֵר עַל־הַחֹמָה, לעיני הציבור, צעד דרמטי המבטא ייאוש מוחלט וגורם להרפיית ידיהם של החיילים והעם המגינים על העיר [מלבי"ם, אברבנאל].
בעקבות קריעת הבגדים, נחשף סודו של המלך: וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת. המילה מִבָּיִת משמעותה מבפנים, מתחת לבגדיו הרגילים [רד"ק, מצודת דוד]. דרך הקרע שנוצר זה עתה בבגד, רואה העם לפתע כי המלך עוטה שק על גופו [רש"י, מצודת דוד]. את השק לבש המלך בהסתר מפני כבוד המלכות, כדי שהציבור לא יבחין בייסוריו האישיים עד לאותו רגע שנקרעו בגדיו העליונים [אברבנאל].
הפרשנים בוחנים את משמעות לבישת השק ואת מצבו הרוחני של המלך. גישה מרכזית רואה בכך אות לאבל, השתתפות בצער הציבור, קבלת ייסורים על עוונותיו וניסיון לעשות תשובה מתוך תקווה לעורר את רחמי ה' [ביאור שטיינזלץ, אלשיך, אברבנאל]. מנגד, יש המבקרים את המלך ומציינים כי ליבו לא היה שלם. לפי תפיסה זו, המלך טעה לחשוב שעצם הפעולה החיצונית של לבישת השק מספקת, בעוד שהעיקר החסר הוא עזיבת החטא וקבלת עול מלכות שמים ומצוות [חומת אנך].
כך או כך, שילוב קריעת הבגדים הפומבית עם חשיפת השק מסמן נקודת מפנה טראגית. המלך, שעד עתה ציפה לרחמי ה' מתוך תפילה ותשובה בסתר, מגיע כעת לתכלית האבדון ומאבד כל תקווה. ייאוש מוחלט זה הוא שיוביל אותו מיד לאחר מכן להפנות את זעמו כלפי הנביא ולבקש את מותו, על כך שלא התפלל להשיב את החמה מעל העם [מלבי"ם].