על רקע הרעב הכבד, נחתם הסכם מחריד בין שתי נשים לאכול את ילדיהן בזה אחר זה. לאחר שהאם הראשונה קיימה את חלקה, בנה בושל ונאכל. ביום שלמחרת, כאשר הגיע תור בנה של האם השנייה להיאכל, היא הפרה את ההסכם [ביאור שטיינזלץ].
המילה וַתַּחְבִּא משמעותה שהיא הסתירה אותו [מצודת ציון], אך המפרשים נחלקו באשר למניע שעמד מאחורי הסתרה זו. כיוון מחשבה אחד מסביר כי האם פעלה מתוך רחמים טבעיים במטרה להחיות את בנה ולמלטו מגורל אכזר, בתקווה שאולי תבוא להם ישועה והצלה ממקור אחר [רלב"ג, רד"ק]. מנגד, גישה אחרת ומזעזעת יותר מפרשת כי הבן כבר מת, והאם הסתירה את גופתו ממניעים אנוכיים לחלוטין – כדי שתוכל לאכול אותו לבדה מבלי להתחלק עם חברתה [רש"י, רד"ק].