אלישע הנביא משמש כעין מקור מודיעיני, המזהיר את מלך ישראל מפני מארבים חשאיים שטומן לו האויב. הנביא שולח מסר למלך ומורה לו הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה, כלומר עליו להיזהר מללכת ולעבור באותו נתיב מסוים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. האזהרה ניתנת משום שמלך ארם וחייליו מסתתרים שם במטרה לתפוס את מלך ישראל [רלב"ג]. מבחינה דקדוקית, המילה הִשָּׁמֶר נהגית כאן במלעיל והאות מ"ם מנוקדת בסגול, בניגוד למופעים אחרים במקרא [מנחת שי].
באשר למילה נְחִתִּים, הפרשנים מסכימים כי משמעותה חנייה והצבת מארב [רש"י, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. עם זאת, הם מציעים שני כיוונים פרשניים משלימים להבנת שורש המילה ואופי ההסתתרות:
הגישה המרכזית קושרת את המילה למושג של ירידה, בדומה למשמעות הפועל בשפה הארמית. לפי פירוש זה, החיילים הארמים ירדו לחנות בתוך אזור נמוך מבחינה טופוגרפית, כמו מורד ההר, כדי שיוכלו להסתתר היטב [מצודת ציון, רד"ק, רלב"ג].
גישה נוספת מפרשת כי המילה גזורה מהמילה נחת ושלווה, כלומר החיילים עומדים במקומם בשקט מוחלט, כך שנוכחותם לא תתגלה [רלב"ג].
אזהרות אלו של הנביא חזרו על עצמן מספר פעמים. מלך ישראל נהג לבחון את המקומות שעליהם הוזהר, ומצא את דברי הנביא מדויקים תמיד, עד שמלך ארם הבין שסודותיו הצבאיים ומקומות המסתור שלו גלויים וידועים לישראל [רלב"ג].