סילוקו של גיחזי, משרתו של אלישע, הוביל לשינוי משמעותי במעגל הפנימי של הנביא. מספר התלמידים גדל בקצב כה מהיר, עד שהמבנה שבו שהו לא יכול היה להכיל אותם עוד, מה שהוביל לבקשה להרחבת משכנם. תיאור אירוע זה ממשיך את התיעוד של רצף הניסים שנעשו לאלישע [רש"י].
סמיכות פרשה זו לגירושו של גיחזי אינה מקרית. הפרשנים מסכימים, על בסיס דברי חז"ל, כי לגיחזי הייתה תכונת אופי רעה והוא נהג לגעור בתלמידים ולדחות אותם מעל פני אלישע. בשל התנהגותו, תלמידים רבים חששו להתקרב. ברגע שגיחזי גורש ועזב, הוסר המחסום, ותלמידים רבים החלו לנהור אל אלישע בהמוניהם. התרבות בְנֵי הַנְּבִיאִים, שהם למעשה תלמידיו של אלישע, נבעה גם מכך ששמו של הנביא הלך והתפרסם לתהילה [ביאור שטיינזלץ].
כאשר התלמידים מתלוננים על הַמָּקוֹם, הם מתכוונים לבית המדרש ולמבנה הישיבה שבו למדו [מצודת דוד, אברבנאל]. הם מציינים כי המקום צַר מִמֶּנּוּ, כלומר דחוק וצפוף מדי עבור כולם, ואינו יכול עוד להכיל את הכמות הגדולה של הנוכחים [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מצוקת המקום הורגשה ביתר שאת משום שאלישע ישב בשומרון, שהייתה עיר גדולה ומרכזית, והמגורים בערים מסוג זה הם קשים וצפופים מטבעם, כך שהיה מאתגר להשיג שם מבנה מרווח שיספק את צורכיהם [מלבי"ם].