תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד מנהיגות חשוב, אבל בהתחלה רק קבוצה קטנה של חברים מסכימה ללכת אחריכם. זה בדיוק מה שקרה לדוד כשהוא הגיע לעיר חברון. הוא התחיל להפוך למלך, אבל בהתחלה רק באופן חלקי. כאשר וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה, הם עשו זאת כי עדיין לא הגיע הזמן מאת ה' שדוד ימלוך על כל עם ישראל. אנשי שבט יהודה ראו שדוד הוא המנהיג הראוי והחזק ביותר, ובחרו בו למלך עליהם. אולי תשאלו את עצמכם, הרי שמואל הנביא כבר משח את דוד למלך בעבר, אז למה צריך למשוח אותו שוב? התשובה היא שהפעם העם עצמו בא מרצונו החופשי כדי להראות שהוא מקבל את דוד כמלך באופן רשמי.
בזמן שדוד מתחיל לבסס את המלכות שלו, מגיעות אליו שמועות מעניינות. כתוב וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל. סדר המילים כאן קצת הפוך. הכוונה היא לא שאנשי יבש גלעד באו לדבר עם דוד, אלא שאנשים אחרים באו וסיפרו לדוד על אנשי יבש גלעד. הם סיפרו שאנשי העיר הזו סיכנו את חייהם כדי לקחת את גופתו של שאול המלך ולקבור אותו בכבוד, מתוך הכרת תודה על חסד ששאול עשה איתם בעבר.
עכשיו דוד עמד בפני מבחן חשוב. בדרך כלל, כשמלך חדש עולה לשלטון, הוא חושש מאנשים שעדיין נאמנים למלך הקודם ועלול להעניש אותם כדי שלא ימרדו בו. אבל דוד פעל בצדק ובטוב לב. במקום לכעוס על אנשי יבש גלעד שהראו נאמנות גדולה כל כך לשאול, הוא בחר לראות את המעשה האמיץ שלהם בעין טובה ולברך אותם על החסד שעשו.