יצא לכם פעם לצייר את עץ המשפחה שלכם? בדרך כלל כשעושים את זה, מתחילים מהאח הכי גדול. אבל כאן, כשהתנ"ך מפרט את רשימות המשפחה של השבטים, הוא בוחר להתחיל דווקא ממשפחת יהודה. למה הוא עושה את זה? כדי לתת כבוד מיוחד לדוד המלך, שהיה מצאצאיו של יהודה.
התנ"ך מספר על הבנים של יהודה וכותב שְׁלוֹשָׁה נּוֹלַד לוֹ. שמתם לב למשהו מוזר? היה מתאים יותר לכתוב "נולדו" ברבים, כי הרי מדובר בשלושה בנים. אלא שהמילה המיוחדת הזו באה ללמד אותנו שכל בן נולד בהיריון נפרד, והם לא היו תאומים. התנ"ך גם מציין שהאימא שלהם הייתה הַכְּנַעֲנִית, כדי להסביר לנו שהיא באמת הייתה שייכת לעם הכנעני.
בהמשך אנחנו קוראים שהבן הבכור של יהודה, ער, היה רַע בְּעֵינֵי ה'. הוא בחר להתנהג בצורה לא טובה ולעשות מעשים רעים בכוונה, ולכן נענש על ידי ה' ולא זכה להאריך ימים. התנ"ך מסתפק בתיאור הזה ולא מספר לנו כאן מה קרה לבן השני, אונן, למרות שגם הוא נענש. הסיבה לכך היא שהספר שלנו נוהג לקצר ולתמצת את האירועים, וגם בגלל שער עשה דברים רעים ממש מתוך רשעות, ולכן הכתוב בוחר להתמקד רק בו.