קרה לכם פעם שכל כך אהבתם משהו חשוב, שהייתם מוכנים לתת בשבילו את הדבר שהכי יקר לכם? זה בדיוק מה שהרגיש דוד המלך לקראת בניית בית המקדש. דוד אומר בִּרְצוֹתִי, מילה שמתארת את הרצון החזק והשמחה הגדולה שלו בבית ה׳. מתוך האהבה העצומה הזו, דוד מספר שיש לו סְגֻלָּה, כלומר אוצר פרטי ומיוחד של כסף וזהב שהוא אסף לעצמו. את האוצר האישי הזה הוא מחליט לתרום לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי. הכוונה היא שהוא נותן את האוצר הזה כתוספת לכל מה שהוא כבר הכין קודם. עד עכשיו דוד הכין חומרים שהיו מיועדים לחלקים מסוימים בבניין המקדש, אבל עכשיו הוא בוחר לתת גם את האוצר הפרטי שלו כמתנה מיוחדת ונוספת, הרבה מעבר למה שהיה צריך.
דברי הימים א, פרק כ״ט, פסוק ג׳
וְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֤תִּי לְבֵית־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכׇּל־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.