תארו לעצמכם שביום אחד החיים שלכם משתנים מקצה לקצה, ואתם עוברים לגור בארמון. אחרי הניצחון הגדול של דוד על הפלשתי, זה בדיוק מה שקרה. עד לאותו יום, דוד היה עוזר למלך בארמון ואז חוזר הביתה כדי לרעות את הכבשים של משפחתו. אבל עכשיו, המלך שאול וַיִּקָּחֵהוּ אליו, כלומר לקח את דוד לגור בארמון באופן קבוע. המילה נְתָנוֹ פירושה לתת רשות, וכאשר נאמר וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב, הכוונה היא ששאול הפסיק את ההרגל הישן ולא אישר לדוד לחזור להיות רועה צאן.
לשאול היו כמה סיבות טובות לכך. ראשית, שאול הבטיח שמי שינצח בקרב יתחתן עם בתו. זה פשוט לא מתאים ולא מכובד שמי שעומד להיות החתן של המלך ימשיך לרעות כבשים בשדה. שנית, שאול עשה זאת מכל הלב. בהמשך הסיפור נגלה ששאול התחיל לקנא בדוד בגלל שירי תהילה ששרו לו, אבל ההחלטה להשאיר את דוד בארמון קרתה עוד לפני כן. זה מראה לנו ששאול פעל מתוך כוונות טהורות וחיוביות, ולא כדי להחזיק את דוד קרוב אליו מסיבות רעות. שאול גם ראה את החברות המופלאה שנרקמה בין דוד לבין בנו, יהונתן. יהונתן כל כך אהב את דוד, עד שהוא אפילו נתן לו את הבגדים המלכותיים שלו, מתוך הבנה פנימית שדוד נועד להיות מנהיג גדול.