ישעיהו, פרק ס״ה, פסוק י״ד

שמתם לב פעם איך הקול שלנו משתנה לגמרי כשאנחנו שמחים לעומת כשאנחנו עצובים? הנביא מספר לנו על ההבדל הגדול בין מה שיקרה לאנשים הטובים שעושים את רצון ה׳, לבין אלו שחוטאים, ואפשר ממש לשמוע את זה בקולות שלהם. עבדי ה׳ יָרֹנּוּ, כלומר ישירו בשמחה גדולה, ממש כמו שאנשים שרים אחרי סעודה טעימה ומשמחת. השירה שלהם תגיע מִטּוּב לֵב, מתוך אושר אמיתי על כל הטוב שקורה ועל כך שירושלים נבנית. הם לא ישמחו בגלל שלאחרים רע, אלא פשוט כי הלב שלהם יהיה מלא בשמחה. לעומת זאת, החוטאים ישמיעו קולות אחרים לגמרי. הם יסבלו מכְּאֵב לֵב, שזה כאב שגורם לאדם לצעוק ולבקש עזרה. אבל יהיה להם גם שֵׁבֶר רוּחַ, שזה מצב עצוב הרבה יותר. זהו ייאוש עמוק מבפנים, כשאדם כבר מאבד את התקווה. מתוך הייאוש הזה הם כבר לא יבקשו עזרה, אלא רק תְּיֵלִילוּ, כלומר ישמיעו קול של יללה ובכי על כל מה שהם הפסידו.