ירמיהו, פרק כ״ט, פסוק י״ח

ה' ייפרע משארית העם ויכה אותם בכל מקום שאליו ילכו, כאשר וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם מבטא פגיעה פיזית באמצעות חרב, רעב ומגפות. מעבר לכך, הם יהפכו לסמל של חורבן ויועברו לידי האומות לְזַעֲוָה, כלומר למצב מתמיד של חלחלה ורעד. העמים ישתמשו בהם לְאָלָה, כקללה ושבועה המשמשת כדוגמה שלילית, וכן וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה, מתוך תדהמה על גודל האובדן שתגרום לאנשים לשרוק בשפתיהם. בנוסף לכל אלה הם יהיו וּלְחֶרְפָּה ומושא לביזיון במקומות אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, ציון המתייחס לגלותם העתידית שתהיה מלווה בהשפלה פומבית ולא בכבוד.