תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מתנהג כל כך לא נכון, עד שהוא הופך לדוגמה שכולם מסתכלים עליה ואומרים: "רק שלא נהיה כמוהו". זה בדיוק מה שהנביא מתאר שיקרה לאותם אנשים מהעם שנשארו בארץ ישראל ולא שמעו בקול ה׳. העונש שלהם לא יהיה רק קושי רגיל, אלא הם יהפכו לסמל של עצב וחורבן בעיני עמים אחרים.
ה׳ אומר וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם, כלומר העונש יגיע אליהם לכל מקום שילכו אליו, גם כשיעזבו למצרים, והם יסבלו שם מקשיים כמו רעב ומחלות. מכאן מסביר הנביא עד כמה המצב שלהם יהיה קשה: הם יהפכו לְזַעֲוָה, מילה שמשמעותה רעד ופחד, כי העמים האחרים יפחידו אותם. הם יהיו גם לְאָלָה, שזה אומר קללה ושבועה. הגויים ישתמשו בהם כדוגמה רעה ויישבעו: "אם לא אקיים את הבטחתי, אהיה אומלל כמו היהודים האלה".
כשעמים אחרים יראו מה קרה לעם, הם יגיבו בתימהון ובהלם גדול, וזה נקרא וּלְשַׁמָּה. מתוך ההלם הזה, אנשים יעשו קול של שריקה בשפתיים, כמו שאנשים לפעמים עושים כשהם רואים משהו חשוב ויקר שנהרס לגמרי, וזה הפירוש של המילה וְלִשְׁרֵקָה. בנוסף, הם יהיו וּלְחֶרְפָּה, כלומר העמים האחרים ילעגו להם ויבזו אותם. כל הדברים העצובים האלו יקרו במקומות אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, כלומר המקומות שאליהם ה׳ יגרש אותם. למרות שהמילה נשמעת כאילו היא מדברת על העבר, הכוונה היא למה שעתיד לקרות להם כשיצאו לגלות.