ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם להכיר מישהו שמרגיש כל כך חזק ובטוח בעצמו, עד שהוא בטוח ששום דבר בעולם לא יכול לנצח אותו? כך בדיוק הרגישה אומה שנקראת אדום. הם היו כל כך מצליחים, עד שהם הטילו פחד ואימה על כל העמים השכנים שלהם. הפחד הזה נקרא תִּפְלַצְתְּךָ. אבל תחושת הביטחון המוגזמת הזו הייתה בעצם אשליה. הגאווה הגדולה שלהם, שנקראת זְדוֹן לִבֶּךָ, פשוט עבדה עליהם. המילה הִשִּׁיא פירושה פיתה ורימה, ממש כמו שהנחש רימה את האדם בגן עדן. אדום הרגישו מוגנים לחלוטין גם בגלל המקום המיוחד שבו הם גרו. הנביא מתאר אותם במילים שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה. הכוונה היא שהם שכנו ותפסו מקומות מסתור בתוך בקיעים של סלעים ועל פסגות של הרים גבוהים, ולכן היו בטוחים שאף צבא לא יוכל להתקרב אליהם או להכניע אותם. אבל ה' מעביר להם מסר ברור: כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ. גם אם הם יבנו את הבית שלהם במקום הכי גבוה שאפשר לדמיין, ממש כמו קן של נשר שהוא העוף שעף הכי גבוה מכולם, הביצור הזה לא יעזור להם. כשאנשים מתגאים יותר מדי ומרגישים חסינים להכל, ה' מוריד אותם מהגובה שלהם ומראה להם שהגאווה והכוח שלהם לא שווים כלום בלעדיו.