ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק כ״ה

יצא לכם פעם לעמוד מול מבנה כל כך גדול, יפה וחזק, שהייתם בטוחים ששום דבר לעולם לא יוכל לפגוע בו? זעקה גדולה של תדהמה ועצב עולה כשרואים מה קרה לעיר דמשק. התושבים והמלך פשוט בהלם מהאסון שנפל עליהם, כי דמשק הייתה עיר מיוחדת מאוד. הפסוק משתמש במילים גבוהות כדי לתאר את העבר המפואר שלה וקורא לה קִרְיַת, שזו מילה נרדפת לעיר, ובמיוחד לעיר המוקפת בחומה שנותנת לתושבים שלה תחושת ביטחון. היא מתוארת בתור עיר תְּהִלָּת, כלומר עיר של פאר שכולם מהללים אותה, וגם קרית מְשׂוֹשִׂי, מילה שמגיעה מהשורש של שמחה. כשהתושבים נאלצים לברוח, הם שואלים בכאב אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה. הם בעצם מתפלאים ושואלים את עצמם איך יכול להיות שהאויב לא הניח לעיר הזו ועזב אותה לנפשה. הרי גם אם האויבים כבשו מקומות אחרים, זה פשוט לא מובן איך הם לא ריחמו על עיר כל כך חזקה, נהדרת ומפוארת.