ה' קורא לצבאות האויב לעלות ולפגוע בעם ישראל, תוך שימוש בדימוי של כרם או עיר מבוצרת שיש להשחית את בְשָׁרוֹתֶיהָ, כלומר את שורות הכרם או את חומות ירושלים. האויבים מצווים להחריב גם את ההגנות ההיקפיות ולכן נאמר להם הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ, ציווי לקצץ את ענפי הגפן הפראיים המתפשטים למרחוק או להרוס את שיני החומה הבולטות. סיבת ההרס היא כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה, שכן העיר והעם חטאו, איבדו את הגנתו של ה' ואינם נחשבים עוד לעמו. למרות זאת, ה' מציב גבול ודורש וְכָלָה אַל תַּעֲשׂוּ, אזהרה המתייחסת לעם עצמו שאין להשמידו לחלוטין אלא להותיר ממנו שארית. ברובד היסטורי, מילים אלו רומזות לעונש המיועד לכלל העם המורד, הן לאנשי ממלכת ישראל שהלכו בשיירות לגלות והן לאנשי יהודה שנעזבו וננטשו בארץ.
ירמיהו, פרק ה׳, פסוק י׳
עֲל֤וּ בְשָׁרוֹתֶ֙יהָ֙ וְשַׁחֵ֔תוּ וְכָלָ֖ה אַֽל־תַּעֲשׂ֑וּ הָסִ֙ירוּ֙ נְטִ֣ישׁוֹתֶ֔יהָ כִּ֛י ל֥וֹא לַיהֹוָ֖ה הֵֽמָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.