חשבתם פעם איך נראה מעבר של עם שלם לארץ אחרת? התהליך שבו נאלצו בני יהודה לעזוב את ארצם ולצאת לגלות לא קרה ביום אחד, אלא בשלבים. בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר, כלומר בשנה העשרים ושלוש למלכותו של מלך בבל, הוא יצא למסע מלחמה וכבש את העיר צור. על הדרך, הוא תפס גם את היְהוּדִים שניסו לברוח ולהתחבא באזורים שכנים כמו עמון ומואב, והגלה גם אותם. בקבוצה האחרונה הזו היו בדיוק נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אנשים.
בסוף הפירוט מופיע סיכום של כל האנשים שהוגלו בכל השלבים יחד: כׇּל-נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. המספר הזה אולי נשמע לכם קטן יחסית לעם שלם, ויש לכך סיבה. הבבלים לא לקחו את כל התושבים, אלא בחרו בקפידה את מי להגלות. הם לקחו בעיקר את המנהיגים ואת האנשים המוכשרים ביותר, כמו אומנים שיודעים לייצר כלי נשק. הם עשו זאת בכוונה, כדי שהאנשים שיישארו בארץ יהיו ללא הנהגה וללא יכולת להתחמש, וכך לא יוכלו למרוד בהם.