לאחר שאיוב התווכח עם ה' והצדיק את עצמו, אליפז תמה האם ייתכן כי אדם הֶחָכָם מסוגל להשמיע טענות ריקניות כל כך. הוא תוהה כיצד ייתכן שחכם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ, כלומר ישיב למוכיחיו דברי סכלות והבל שאין בהם ממש, מתוך זלזול גס בטענותיהם. ביקורתו מסלימה כאשר הוא מוסיף ושואל האם ייתכן שאדם כזה וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, כאשר המונח קָדִים מתאר את הרוח המזרחית העזה והיבשה, ואילו בִּטְנוֹ רומזת לפנימיותו ולמחשבותיו. בכך הוא מאשים את איוב שלא רק שדיבורו החיצוני ריק כרוח סתמית, אלא שמחשבותיו הפנימיות מסתירות בתוכן סערה הרסנית וקשה הרבה יותר.
איוב, פרק ט״ו, פסוק ב׳
הֶחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַעַת־ר֑וּחַ וִימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.