איוב, פרק ט״ו, פסוק כ״א

חייו של הרשע מלווים בחרדה פנימית עמוקה, כך שכל הזמן מהדהד קוֹל־פְּחָדִים בְּאׇזְנָיו. הוא סובל מתחושת נרדפות ומדמיין קולות מאיימים של מבקשי נפשו, מתוך הכרה פנימית שהגיעה העת לעונשו. חרדה זו אינה מרפה ממנו גם בזמני רגיעה, וכאשר שורר בעולם מצב של בַּשָּׁלוֹם, הוא ממשיך לרעוד שמא יגזלו את רכושו. בסופו של דבר, הפחד מתממש כאשר שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ בפתאומיות; דווקא ברגעים שבהם הוא שוקע באשליה של ביטחון ושלווה, נוחת עליו החורבן ללא התראה מוקדמת.