איוב, פרק ט״ו, פסוק כ״ג

חייו של הרשע רצופים בחוסר יציבות ודלות, כאשר נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם ומשוטט לבדו בחיפוש נואש אחר מזון תוך שהוא שואל אַיֵּה, כלומר היכן ימצא אותו. נדודים אלו נגזרו עליו, ומתוך מצבו הרעוע הוא יָדַע בוודאות גמורה כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם־חֹשֶׁךְ. יום חושך זה, המוכן ומזומן לו, מסמל את חורבנו המוחלט וקצו הקרב, או מציאות קודרת שכבר שקע בתוכה ללא מוצא. בניגוד לרשע שחי בחרדה מתמדת, יש המפרשים את הפסוק על העני החכם המקבל את ייסוריו באהבה, או על יעקב אבינו שנדד למצרים מתוך הבנה שזהו תחילתו של חושך הגלות.