דבריו של איוב אינם זעקת כאב מקרית אלא ביטוי לחטא עמוק שהשתרש בו. כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִּיךָ, כלומר העוון הפנימי הוא שמלמד ומרגיל את פיו לדבר כפירה נגד ה', ודרך דיבור זה הוא אף חושף ומפרסם את חטאו לאחרים. במקום להטיח את דבריו באופן גלוי, וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים, שכן איוב בוחר בשפה שכלתנית, ערמומית ומתוחכמת שנועדה להסוות את כוונתו. כך הוא עוטף את כפירתו במילים יפות במסווה של שאלות תמימות, בעוד שבמקום לתת לחטא לדבר מגרונו היה עליו לבחור לדבר בלשון של חכמים.
איוב, פרק ט״ו, פסוק ה׳
כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.