איוב, פרק ל׳, פסוק י״ז

בשעות הלַיְלָה, ייסוריו של איוב מגיעים לשיאם ומונעים ממנו כל מנוחה. הכאב חודר עמוק לגופו, עד שהוא חש כי עֲצָמַי מנוקבות ונשברות, או שבשרו נאכל, מופשט ונִקַּר מֵעָלָי. בשל החום והמחלה, גם גידיו וכלי הדם שלו, המכונים וְעֹרְקַי, פועמים בחוזקה ללא הפסקה, ולכן הם לֹא יִשְׁכָּבוּן ואינם זוכים להירגע. גישה שונה מפרשת את המילה וְעֹרְקַי כרודפים ואויבים שלֹא יִשְׁכָּבוּן לישון אלא מתכוננים להתייצב מולו, אך ההקשר הרציף של הפסוק מתמקד בקריסתו הפיזית של איוב.