איוב, פרק ל׳, פסוק כ״ג

מתוך חולשתו העצומה וייסוריו מבין איוב כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי, שכן תשישותו תוביל אותו במהירות אל קצו ותשיב אותו אל העפר כחוקיות הבריאה. הוא מתאר את הקבר כוּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי, כלומר המקום המיועד והמוכן מראש שאליו עתידים להגיע כל היצורים החיים ללא יוצא מן הכלל. לצד הפירוש הפיזי, יש המפרשים כי בעוד הגוף החומרי מתכלה, הביטוי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי מתייחס דווקא אל הנפש שנותרת בחיים וזוכה לעדן ולשמחה בעולם העליון. מתוך פער זה עולה תלונתו של איוב, התוהה מדוע הופקר גופו בידי השטן לסבול ייסורים קשים כל כך עד למותו, בעוד שנפשו נשמרת.