מתוך מעמקי סבלו מוצא איוב נחמה בכך שאל הקבר, הנקרא בְעִי, ה' לֹא יִשְׁלַח יָד כדי להכותו שוב. המוות אמנם מביא עמו שבר ואסון, המרומזים במילה בְּפִידוֹ, אך דרכו צומחת שׁוּעַ, שהיא ישועה ומנוחה מהחיים, אם כי יש הרואים בכך ביטוי לחוסר אונים שבו שום זעקה או עושר לא יועילו. מנגד, ניתן להבין שה' אינו מכה כדי להביא להשחתה מוחלטת, אלא גם בתוך השבר הוא מעניק נחמה והצלה. במבט פנימי יותר, הגוף החומרי נמשל לתל עפר, וייסוריו אינם אלא אמצעי שנועד להביא זיכוך לנפש ולנשמה, המרומזות במילה לָהֶן.
איוב, פרק ל׳, פסוק כ״ד
אַ֣ךְ לֹֽא־בְ֭עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.