איוב, פרק ל״א, פסוק א׳

איוב התחייב והגביל את מבטו, וכך בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי שלא להסתכל בדברים אסורים, בדברי הרשות של העולם שאין לו צורך בהם, או בכל דבר שעשוי לעורר בו תאווה. הוא מוסיף ושואל וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה, כלומר מדוע שאביט הסתכלות יתירה ומעמיקה ברווקה. אף שמותר עקרונית להביט באישה כדי לבחון התאמה לנישואין, הוא נמנע מכך מחשש שמא תינשא לאחר והוא ימשיך לחשוב עליה, וכדי למנוע מיצר הרע להכשילו. בדומה לכך, גם כאשר הביט בכלה כדי לשמחה בחופתה, עשה זאת לשם מצווה בלבד. הרחקות אלו נבעו מתוך ידיעה כי ה' צופה בכל דרכיו ועתיד להעניש את מי שאינו שומר על עיניו.