ההתרחקות המוחלטת מניאוף וממחשבות עבירה נובעת ממהותו של החטא, כִּי הִיא זִמָּה, כלומר מחשבה רעה של זנות המבטאת כיעור וגנאי. שקיעה במחשבות אסורות אלו מעידה על פגם שורשי ותכונה שלילית בנפש האדם. מעבר לפסול המוסרי, חטא זה מוגדר בתור עָוֺן פְּלִילִים, פשע חמור מלשון דין ומשפט הראוי לעונש כבד. עוון זה אינו גורר רק ייסורים ודין שמיים, אלא נמסר לשיפוטה של מערכת המשפט האנושית. שופטי הארץ יעשו דין בחוטא, לרוב בעקבות תביעתו של הבעל הנפגע, ועונשו עשוי להגיע עד למיתת בית דין.
איוב, פרק ל״א, פסוק י״א
כִּי־[הִ֥יא] (הוא) זִמָּ֑ה (והיא) [וְ֝ה֗וּא] עָוֺ֥ן פְּלִילִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.