איוב, פרק ל״א, פסוק י״ג

איוב מצהיר כי מעולם לא ניצל את כוחו המוחלט כדי למנוע משפט צדק ממשרתיו, ומעיד על עצמו אִם־אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי. הוא נהג בהם בהגינות והעניק להם את המרחב להתדיין מולו, גם כאשר התגלע סכסוך ישיר והם היו בְּרִבָם עִמָּדִי. הוא לא שלל את זכויותיהם המשפטיות, כדוגמת הזכות להשתחרר במקרה של פגיעה גופנית, אפילו בתרחיש שבו הם אלו שיזמו את המריבה נגדו. הקפדה זו נבעה מתוך הבנה שכפי שהוא שומר על משפט עבדו שמרד בו, כך הוא מקווה שייסוריו שלו יכפרו על חטאיו כאשר יעמוד למשפט מול ה'.