איוב, פרק ל״א, פסוק י״ט

איוב מצהיר על יחסו החומל כלפי עניים, כמענה ישיר להאשמות כאילו גזל והפשיט אנשים מבגדיהם. הוא מבהיר בלשון תנאי כי אִם־אֶרְאֶה אדם מסכן ההולך לאיבוד בשל מצבו, שהוא אוֹבֵד וערום לחלוטין מִבְּלִי לְבוּשׁ, הוא מעולם לא עמד מנגד. בדומה לכך, הוא לא התעלם גם ממצבו של אדם שאמנם לובש בגד תחתון בסיסי, אך אֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן שתגן עליו מפני הקור. איוב מדגיש כי תמיד דאג לספק לעניים אלו לבוש מגיזת כבשיו, וכך זכה לברכה פיזית וישירה מגופם שהתחמם בזכות עזרתו.