איוב נשבע, בלשון אִם־לֹא, כי דאג במסירות להלביש את העניים וחסרי הכל. הוא מתאר כיצד חֲלָצָו, כלומר מותניו החשופים של העני, בֵרְכּוּנִי לאות הכרת הטוב על הבגדים שכיסו אותם. בנוסף לאלו שהיו חסרי לבוש לחלוטין, איוב דאג גם לאביונים שהיו זקוקים למעיל עליון, כדי שכל אחד מהם יִתְחַמָּם מפני הקור וּמִגֵּז צמר כְּבָשַׂי שנתפר עבורו. מעשה זה יצר השפעה הדדית, שכן בעוד העני נהנה מחימום חיצוני של הצמר, הברכה שיצאה ממותניו שרתה על גופו של איוב, כך שהנותן נשכר מהחסד אף יותר מהמקבל.
איוב, פרק ל״א, פסוק כ׳
אִם־לֹ֣א בֵרְכ֣וּנִי חֲלָצָ֑ו וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂ֗י יִתְחַמָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.