איוב, פרק ל״א, פסוק כ״א

איוב בוחן את ניקיונו המוסרי כלפי החלשים ושואל אִם אי פעם הֲנִיפוֹתִי, כלומר הרמתי, עַל יָתוֹם יָדִי כדי להכותו. הוא מתייחס למקום המשפט ומתאר מצב שבו כִּי אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי, כלומר האם ניצל לרעה את קשריו עם השופטים מתוך ביטחון שהם יעמדו לעזרתו ויתעלמו מזכויות היתום. הימנעות זו משימוש בכוח נשמרה גם במקרים שבהם הצדק המשפטי היה לצידו, כמו במצב שבו היתום סירב לקיים פסק דין או אפילו כאשר איוב עצמו ישב כשופט והיתום היה חייב מלקות על פי חוק. דברים אלו נאמרים כתנאי להמשך, שכן איוב מצהיר שאם אכן עשה זאת הוא ראוי לעונש גופני כבד, אך הוא תמיד נמנע ממעשים אלו מתוך יראה מפני עונשו של ה'.