איוב מעיד על עצמו כי מעולם לא חווה שמחה לאיד, ומצהיר אִם־אֶשְׂמַח בְּפִיד מְשַׂנְאִי, כלומר כאשר שבר ואסון פקדו את אויבו. הימנעות משמחה זו נתפסת כהרחקה מעוון חמור, או לחלופין כהימנעות מפגם מוסרי המקביל לשמחה פסולה על עושר חומרי. בהמשך לכך הוא מוסיף וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי־מְצָאוֹ רָע, ומבהיר שמעולם לא התעורר רגשית לשמוח לנוכח צרת האויב, לא קם לנצל את חולשתו למטרות נקמה, ואף וידא שאיש מבני ביתו לא קילל אותו. עמידה מוסרית זו נבעה מהבנת השגחת ה', שכן איוב זיהה שהאסון פקד את אויבו במידה כנגד מידה, עובדה שהוכיחה את ענישת ה' ואישרה את חפותו של איוב עצמו.
איוב, פרק ל״א, פסוק כ״ט
אִם־אֶ֭שְׂמַח בְּפִ֣יד מְשַׂנְאִ֑י וְ֝הִתְעֹרַ֗רְתִּי כִּֽי־מְצָ֥אוֹ רָֽע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.