איוב שמר על רף מוסרי גבוה ביחסו לשונאיו ומעיד כי וְלֹא נָתַתִּי, כלומר לא הרשיתי לעצמי, לַחֲטֹא חִכִּי אפילו בלחש פנימי ונסתר בינו לבין ה', וקל וחומר שלא בדיבור גלוי. שליטה זו מתבטאת בכך שלא השתמש בכוח המילה לִשְׁאֹל בְּאָלָה נַפְשׁוֹ, כלומר לא קילל את שונאו או התפלל למותו. יתרה מזאת, הוא נמנע מלתבוע את יריבו בבית הדין כדי לא לדחוק אותו להישבע לשקר, ובכך להביא קללה על נפש האויב. גישה אחרת מנתקת את הדברים מהיחס לאויב, ומסבירה שאיוב העיד על עצמו שמעולם לא נשבע בקלות דעת בחיי נפשו שלו.
איוב, פרק ל״א, פסוק ל׳
וְלֹא־נָתַ֣תִּי לַחֲטֹ֣א חִכִּ֑י לִשְׁאֹ֖ל בְּאָלָ֣ה נַפְשֽׁוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.