איוב, פרק ל״א, פסוק ל״ה

איוב זועק מתוך רצון עז למשפט צדק ומייחל לשופט בעל אורך רוח שיקשיב להגנתו, באומרו מִי יִתֶּן־לִי שֹׁמֵעַ לִי. הוא מצהיר כי משאלתו הגדולה ביותר, או לחלופין כתב הטענות והסימנים שלו, הם הֶן־תָּוִי, ודורש שרק ה' בכבודו ובעצמו ישפוט אותו, יחשוף את פשעו או יעיד על צדקתו, בתקווה כי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי. מתוך ביטחון בחפותו הוא מאתגר את מאשימיו להעלות את טענותיהם על הכתב באופן גלוי, ומבקש וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִֽי, כאשר יש הרואים בכך דווקא בקשה לסנגור שיגן עליו או התייחסות לרישום אלוהי של מעשיו. מנגד, יש הקוראים את הפסוק כדברי יריבו של איוב, הטוען כי הנגעים שעל בשרו הם הסימנים והספר שה' חרת בו כדי להעיד על חטאיו.