קרה לכם פעם שהייתה לכם אי הבנה גדולה עם חבר, וממש רגע לפני שפרץ כעס גדול, פשוט ישבתם לדבר והכל הסתדר? זה בדיוק מה שקרה כאן בין שבטי ישראל. אחרי מתח עצום וחשש מקרע בעם, כולם סוף סוף נושמים לרווחה ומבינים אחד את השני.
פינחס אומר לשבטים היום ידענו כי בתוכנו ה'. הוא מתכוון לכך שעצם העובדה שה' נתן להם את החוכמה לעצור, לא להילחם, ולברר את הדברים פנים אל פנים, מוכיחה שה' נמצא איתם. ה' רואה ללבבות, והוא מעיד שהכוונות של השבטים שבנו את המזבח היו טובות וטהורות מהרגע הראשון, והם לא תכננו למרוד.
בהמשך פינחס אומר להם אָז הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד ה'. המילה אז מכוונת לרגע שבו הם הקימו את המזבח. פינחס מסביר להם שבעצם הבנייה, הם לא רק שלא עשו משהו רע, אלא ממש הצילו את כל עם ישראל. המזבח נועד להיות עדות נצחית לכך שגם לשבטים שגרים רחוק מותר לעבוד את ה'. בזכות העדות הזו, אף אחד בדורות הבאים לא יגרש אותם או ימנע מהם את הזכות הזו, וכך עם ישראל כולו ניצל מלעשות טעות ולקבל עונש מה'.