תארו לעצמכם שאתם מנסים לשכנע קבוצה של אנשים במשהו, אבל הם לא ממש מאמינים לכם. מה תעשו? אולי תנסו לפנות ישר אל המנהיג שלהם. זה בדיוק מה שעושים הגבעונים. כשהם רואים שעם ישראל חושד בהם, הם מחליטים לעזוב את העם ולפנות ישירות אל יהושע המנהיג בהכנעה. הם אומרים לו עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ, כלומר, אנחנו מציעים את עצמנו להיות העבדים שלך. הם מקווים שכך הם יעשו עליו רושם והוא יסכים לכרות איתם ברית.
אבל יהושע לא נופל בפח כל כך מהר. הוא חושב לעצמו: למה שאנשים חופשיים ירצו פתאום מרצונם להיות עבדים? זה נשמע חשוד מאוד. אולי הם בעצם תושבי הארץ שגרים ממש קרוב ומנסים להציל את החיים שלהם? חוץ מזה, יהושע מבין שאין שום היגיון לעשות הסכם עם מדינה רחוקה מאוד, כי אם תהיה מלחמה או צרה, הם יהיו רחוקים מדי ולא יוכלו לעזור אחד לשני.
לכן, יהושע מתחיל לחקור אותם ושואל שתי שאלות חכמות: מִי אַתֶּם, כלומר מאיזה עם בדיוק הגעתם, ומֵאַיִן תָּבֹאוּ, מאיזו מדינה. יהושע בעצם מציב להם מלכודת. הוא דורש לדעת פרטים מדויקים, כי הוא יודע שהם לא יכולים להמציא סתם שם של עם או מדינה שלא קיימים. אם הם ימציאו שם שקרי, הסכם השלום לא יחול על העיר האמיתית שלהם והם לא יהיו מוגנים! כדי לנסות להתחמק מהמלכודת ולהוכיח שהם באמת הגיעו ממרחק, הגבעונים מספרים ליהושע רק על דברים ישנים שקרו מזמן, כמו יציאת מצרים והניסים שעשה ה׳. הם נזהרים לא להזכיר אירועים שקרו ממש לאחרונה, כדי להראות שלקח להם המון זמן להגיע והם בכלל לא שמעו את החדשות האחרונות.