תארו לעצמכם שאתם יושבים בנחת, ופתאום מישהו צועק שיש סכנה גדולה קרובה, רק כדי לראות איך תגיבו. זה בדיוק מה שקורה לשמשון. דלילה רוצה לגלות את סוד הכוח שלו, ובזמן שהוא קשור, מסתתרים בחדר אנשים. האנשים האלו נקראים וְהָאֹרֵב, והם פלשתים שמחכים בשקט במקום המחבוא שלהם כדי לראות אם שמשון באמת קשור היטב. רק אם הקשירה תצליח, הם מתכננים לצאת.
פתאום דלילה צועקת פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן. היא עושה את זה בכוונה כדי לגרום לו לקפוץ ולנסות להשתחרר. התוכנית שלה חכמה מאוד: אם הוא יצליח להשתחרר, היא תגיד לו שזה היה רק מבחן קטן, אבל אם הוא ייכשל ולא יצליח לזוז, האנשים שמסתתרים יקפצו וילכדו אותו. אבל שמשון מיד קם וקורע את החבלים. הפסוק אומר על כך וַיְנַתֵּק, כלומר הוא קרע את החבלים לשניים בקלות רבה.
עד כמה בקלות? ממש כמו שקורעים פְּתִיל הַנְּעֹרֶת, שהוא חוט חלש שעשוי משאריות של פשתן ונשרף מהר מאוד. הפסוק מוסיף ומתאר שהחוט נקרע בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ. כמובן שלחוט אין באמת חוש ריח, אלא זו דרך מיוחדת לומר שהחוט נקרע ונשרף רק מלהתקרב אל האש, כאילו הוא מריח אותה, עוד לפני שהלהבה ממש נוגעת בו.
בגלל ששמשון השתחרר כל כך מהר, הפלשתים נשארו במחבוא שלהם ולא התקרבו, ושמשון באמת חשב שדלילה רק בדקה אותו התמימות. בסוף הסיפור נאמר וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ. מכיוון ששמשון בכלל לא היה צריך להתאמץ כדי לקרוע את החבלים והכל בא לו בקלות, אף אחד עדיין לא הצליח להבין עד כמה הוא באמת חזק ומהו הגבול של הכוח העצום שלו.