שופטים, פרק י״ח, פסוק ל׳

בְּנֵי דָן הציבו במקומם החדש אֶת הַפָּסֶל כדי לעבוד אותו, ולאחר מכן הוסיפו את שאר כלי הפולחן כמשקל נגד למשכן שילה. כעת נחשפת זהותו של הנער הלוי ששימש ככהן, וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה, שהיה למעשה נכדו של משה רבנו. הכתוב שינה את השם למנשה מפאת כבודו של משה כדי שלא לייחס לו נכד עובד עבודה זרה, וכיוון שמעשיו של יהונתן דמו למעשים הרעים של מנשה. הוא וצאצאיו שימשו ככהנים עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ, תקופה שמתפרשת כגלות ארון הברית בימי עלי הכהן, שלאחריה בוטל הפולחן בידי שמואל הנביא. לחלופין, הכוונה היא לגלות עם ישראל בידי סנחריב מלך אשור, שכן אף שהפולחן הופסק בימי שמואל, בני יהונתן שבו לשמש ככהנים לעבודה זרה כשהוקם עגל הזהב בדן.