שופטים, פרק ח׳, פסוק כ״ו

חשבתם פעם איך מרגיש מפקד שחוזר מניצחון אדיר וכל העם רוצה להודות לו? אחרי הניצחון הגדול על מדין, בני ישראל רצו לתת לגדעון מתנות. גדעון אסף מהם שלל עצום של אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב, שזה משקל כבד ורב מאוד של מטבעות ותכשיטי זהב. העם נתן לו את הזהב בדיוק כפי אֲשֶׁר שָׁאָל מהם. גדעון לא ביקש את הזהב כי הוא אהב כסף. הוא ביקש דווקא נזמי זהב כדי להכין מהם אפוד, שיהיה מעין מזכרת לנס הניצחון המדהים שעשה להם ה׳, ולכך שהעם הבטיח שהוא יהיה המנהיג שלהם. גדעון התכוון לטובה, אבל לפעמים כשסומכים על חפצים במקום לבטוח רק בה׳, דברים עלולים להשתבש. ואכן, אחרי שגדעון הלך לעולמו, העם התבלבל והתחיל להתייחס לאפוד הזה בצורה לא נכונה, מה שגרם בהמשך לצער רב למשפחתו. לְבַד מהזהב שהעם תרם, כלומר בנוסף אליו, גדעון לקח לעצמו עוד שלל מהמלחמה, כפי שהגיע לו בדין בתור שר הצבא. השלל הזה כלל את וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן, שהיו הבגדים היקרים והמפוארים של מלכי מדין. היו שם גם הרבה תכשיטים מיוחדים: הַשַּׂהֲרֹנִים שהם שרשראות יפות, וְהַנְּטִיפוֹת שהן תכשיטים בצורת טיפות מבריקות שתלויים מול הלב. אפילו לחיות היה שלל, וגדעון לקח את הָעֲנָקוֹת, שהיו שרשראות קישוט מיוחדות ששמו על הצוואר של הגמלים.