קרה לכם פעם ששמרתם מזכרת מאירוע מיוחד, אבל אחרי כמה זמן שכחתם מה היא מסמלת והתייחסתם רק לחפץ עצמו? אחרי הניצחון הגדול על המדיינים, גדעון רצה להכין מזכרת כזו שתזכיר לכולם את הנס העצום שה' עשה להם. הכתוב מספר כי וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גדעון לְאֵפוֹד, כלומר הוא לקח את כל תכשיטי הזהב שנלקחו מהאויב, ויצק מהם בגד מיוחד שדומה לסינר. גדעון עשה זאת מכוונה טובה וטהורה. הוא רצה שכולם יראו כמה המון זהב נאסף, ויבינו איזה צבא ענק ה' עזר להם לנצח.
אבל לפעמים דברים משתבשים, ומסופר כי וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם. הפירוש מסביר שאחרי שגדעון מת, בני ישראל התחילו לטעות ולהידרדר מבחינה רוחנית. במקום לזכור שה' הוא זה שהציל אותם, הם התחילו להתייחס לאפוד עצמו כאילו יש בו כוח, עמדו מולו והשתחוו לו כמו לעבודה זרה.
בגלל הטעות החמורה הזו של העם, האפוד הפך להיות וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ, כלומר הוא הפך למכשול ולתקלה. למרות שגדעון בכלל לא התכוון שכך יקרה, המעשה שלו נקשר בשמו וגרם בסופו של דבר לעם לחטוא. בגלל המכשול הזה, משפחתו של גדעון ספגה עונש כבד וטרגי לאחר מותו.