תארו לעצמכם אדם שעזר לכם והציל אתכם פעמים רבות, וכשהוא כבר איננו, במקום להכיר לו תודה, שוכחים לגמרי את משפחתו. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל לאחר מותו של המנהיג שלהם. הם הפגינו כפיות טובה גדולה, וכתוב עליהם שוְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עם המשפחה שהוא השאיר אחריו. במקום להחזיר להם טובה על כל מה שהוא עשה למען העם, הם התעלמו מהם. חוסר האכפתיות הזה לא נגמר רק בזה שלא עזרו להם, אלא אפילו הוביל בהמשך לפגיעה קשה מאוד בבנים שלו.
דרך אגב, שמתם לב שהמנהיג נקרא כאן בשני שמותיו, יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן? למרות שמספיק לכתוב רק שם אחד, מנהג הלשון בתנ"ך הוא לפעמים לכתוב את שני השמות יחד כדי להדגיש ולהבהיר בדיוק ובצורה המלאה ביותר במי מדובר.