דברים, פרק ב׳, פסוק כ״ט

משה מבקש מסיחון לאפשר לישראל לעבור בארצו, ומבסס זאת על היחס שקיבלו מעמים אחרים ששכנו באזור. באומרו כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר, הוא מתכוון לנכונותם למכור לישראל מזון ומים בכסף בעת שחנו סמוך לגבולם, גם אם לא קיבלו את פניהם בחינם ובנדיבות. לחלופין, ההשוואה נוגעת לכך שעמים אלו אפשרו לישראל לעקוף את ארצם בשלום, ויש שאף קוראים זאת כאזהרה מרומזת שאם סיחון יסרב כמותם, ישראל יעברו בגבולו בכוח הזרוע. בסוף דבריו משה מבהיר כי המעבר באזור הוא זמני בלבד עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, ונועד אך ורק כדי להגיע אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.