יצא לכם פעם להשלים עם חבר אחרי מריבה גדולה? לפעמים, אחרי שמשלימים, הקשר חוזר להיות טוב, אבל משהו קטן בו משתנה. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל אחרי חטא העגל. ה' סלח להם, והגיע הזמן להכין לוחות ברית חדשים במקום אלו שנשברו. אבל הפעם, ה' מבקש ממשה משהו מיוחד ומוסר לו את הציווי פסל לך. המילה פסל פירושה לחצוב אבן מתוך ההר ולהחליק אותה היטב. ה' מבקש ממשה להכין שני לחת אבנים כראשנים, כלומר לוחות שדומים בדיוק ללוחות הראשונים בגודל ובצורה שלהם.
יש הבדל אחד חשוב בין הלוחות. הלוחות הראשונים היו יצירה מושלמת של ה', גם האבן וגם הכתב. עכשיו, משה צריך להכין את האבנים בעצמו, ורק הכתב יישאר של ה'. למה דווקא משה צריך להביא את האבנים? תארו לעצמכם מלך שכעס על המלכה שלו. חבר טוב של המלכה רצה להגן עליה, אז הוא מיהר וקרע את שטר הנישואין שלהם. כשהמלך נרגע וסלח, הוא אמר לחבר: אתה קרעת את הנייר, עכשיו תביא אתה נייר חדש משלך, ואני אכתוב עליו מחדש. בגלל שמשה הוא זה ששבר את הלוחות, עליו להביא את האבנים החדשות. ואז ה' מבטיח: וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים. המילים שיהיו כתובות על הלוחות החדשים יהיו בדיוק אותן מילים.
בסוף, ה' מזכיר למשה את הלוחות אשר שברת. אולי אפשר לחשוב שה' כועס על משה ששבר אותם, אבל האמת היא הפוכה לגמרי. ה' בעצם אומר למשה שכל הכבוד לו על כך ששבר אותם. משה היה מוכן לשבור את הדבר הכי קדוש שקיבל מה', רק כדי להציל את בני ישראל מעונש על החטא שלהם. ה' מסכים עם המעשה הזה ומראה למשה שהמסירות שלו למען עם ישראל היא דבר נפלא.