שמות, פרק ל״ד, פסוק כ״ה

תחשבו על רגע שבו הייתם צריכים להיות הכי מדויקים שאפשר, בלי לאחר אפילו בדקה ובלי לפספס שום פרט. כאשר אנחנו מתכוננים להביא את קורבן הפסח, ה' מבקש מאיתנו לפעול בדיוק ככה. התורה מצווה לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ, כלומר, אסור לאף אחד להתחיל להכין ולהקריב את הקורבן כל עוד נשאר לו חמץ בבית. המילים דַּם זִבְחִי מתארות את הקורבן שאנחנו מביאים לה', והתורה מלמדת אותנו כאן שיעור חשוב: החמץ, שהוא בצק שתופח ומתנפח, מזכיר לנו גאווה. לעומת זאת, הבאת קורבן דורשת מאיתנו להיות בענווה ובלב נקי. לכן, אי אפשר להחזיק חמץ וגאווה בבית, ובאותו הזמן לעשות מעשה כל כך קדוש. ה' גם מציב לנו גבול ברור של זמן ואומר וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח. הכלל הזה מסביר שאסור להשאיר את בשר הקורבן או את החלקים שלו עד שעולה השחר של היום הבא. בעבר, אנשים שעבדו אלילים נהגו להשאיר את הקורבנות שלהם עד הבוקר, וה' מבקש מאיתנו להתרחק לגמרי מהמנהגים שלהם. הוא רוצה שנעבוד אותו בצורה נקייה ומדויקת, ונדע להפריד לגמרי בין מה שקדוש וטהור לבין החמץ.