תארו לעצמכם שאתם פוגשים אדם שהפנים שלו ממש מאירות וקורנות. בטח הייתם קצת נבהלים וחוששים להתקרב, נכון? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשמשה ירד מהר סיני עם הלוחות החדשים. בהתחלה הם פחדו לגשת אליו. משה הבין זאת, ולכן קרא קודם לאהרן ולמנהיגים, דיבר איתם ברוגע ושימח אותם בבשורה שה׳ סלח להם. כשהעם ראה זאת, וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בני ישראל קיבלו אומץ, שאבו ביטחון, והתקרבו אל משה גם הם.
ברגע שכולם נאספו, וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אִתּוֹ בְּהַר סִינָי. משה לימד אותם את המצוות וההלכות שה׳ מסר לו. מכיוון שאי אפשר ללמד קהל כל כך גדול בבת אחת, משה עשה זאת בצורה מסודרת ובהדרגה. הוא לימד קודם את אהרן, אחר כך את בניו, לאחר מכן את הזקנים, ולבסוף את כל העם. משה לא העביר להם את כל הציוויים יחד באותו רגע, אלא חזר על הדברים שוב ושוב, כך שכל קבוצה שמעה ולמדה את התורה בקצב שלה ויכלה להבין אותה בצורה הטובה ביותר.