קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה כל כך מיוחדת ונוצצת, שהרגשתם שאתם צריכים לשמור עליה היטב ולא להראות אותה לכולם כל הזמן? כשמשה ירד מהר סיני, קרה נס מדהים ועור הפנים שלו ממש קרן והאיר. משה לימד את בני ישראל את כל מה שה' אמר לו. המילים וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם מספרות לנו שמשה סיים לדבר איתם. הוא לא סתם נאם להם מרחוק, אלא הם ממש שוחחו, ובני ישראל השתתפו ולמדו יחד איתו.
ברגע שמשה סיים ללמד, הוא עשה משהו מעניין: וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. מה זה מסווה? זה סוג של בד או כיסוי שמניחים על הפנים. משה יכול היה לראות דרכו, אבל הבד הסתיר מעט את האור החזק שבקע מהפנים שלו. משה לא הלך עם הכיסוי הזה כל הזמן. כשהוא דיבר עם ה' או כשהוא לימד את בני ישראל תורה, הפנים שלו היו גלויות לגמרי, כי היה חשוב שהתלמידים יראו את הפנים המאירות של המורה שלהם.
אז מתי הוא כן שם את המסווה? רק בשגרת היום יום, כשהוא עשה דברים רגילים. משה היה אדם מאוד עניו, והוא הרגיש שהאור הזה הוא מתנה קדושה מה'. הוא חשב שזה לא מתאים שאנשים יסתכלו על האור המיוחד הזה סתם כך באמצע היום, ולכן הוא בחר לכסות את פניו ולשמור על הקדושה של האור לרגעים החשובים של לימוד התורה.