שמות, פרק ד׳, פסוק י״ד

בעקבות סירוביו החוזרים של משה לקבל את השליחות, וַיִּחַר־אַף ה' בו, כעס שלפי רוב הדעות גרם לעונשים ממשיים כמו אובדן הכהונה, השארתו כבד פה והצורך במתווך, אף שיש הסבורים כי לא נגרם לו נזק ממשי. כפתרון, מציע ה' את הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי, תואר המרמז על העברת הכהונה לאהרן, על צחות לשונו או על כך שיתלווה אליו במסעו. ה' מעיד כי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, שכן אהרן הרהוט יקבל על עצמו את מלאכת הדיבור ברצון וללא פקפוק. כדי להפיג את חששו של משה מקנאת אחיו הגדול בהנהגתו, ה' מציין כי וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. בזכות שמחה פנימית וטהורה זו, נטולת כל טינה, זכה אהרן לענוד את חושן המשפט על לבו.