חשבתם פעם איך אפשר לסרב למלך חזק, אבל עדיין להישאר מנומסים? זה בדיוק מה שמשה עושה כשהוא דוחה את ההצעה של פרעה להקריב קרבנות לה' בתוך ארץ מצרים. משה מסביר לפרעה שזה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כלומר, זה פשוט לא ראוי ולא מתאים שיקריבו שם. הסיבה לכך היא שהמצרים הקדמונים האמינו שהצאן, הכבשים, הם חיה קדושה וסגדו לה. משה מבין שאם בני ישראל יקריבו צאן, זה ייחשב בעיני המצרים כפגיעה חמורה מאוד באמונה שלהם, דבר שהתורה קוראת לו תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם. דרך אגב, כשהוויכוח קרה באמת, משה דיבר אל פרעה בכבוד וקרא לצאן "אלוהי מצרים", אבל כשהוא כתב את התורה עבורנו, הוא בחר במילה "תועבה" כדי ללמד אותנו להתרחק מאלילים.
אחרי שמשה מסביר שזה לא מכובד, הוא עובר לסיבה נוספת ומעשית מאוד. הוא משתמש במילה הֵן, שמשמעותה כאן היא כמו לשאול "האם?", ושואל את פרעה: האם אנחנו יכולים להקריב את החיה הקדושה של המצרים ממש מול העיניים שלהם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ? משה שואל בתמיהה האם המצרים לא יזרקו עליהם אבנים מרוב כעס. הוא מבהיר לפרעה שגם אם המלך עצמו יסכים לכך, האנשים ברחוב לא ישתקו כשיפגעו באמונה שלהם, והדבר עלול להוביל למהומה גדולה ומסוכנת מאוד עבור בני ישראל.