אף שה' מכנה את עם ישראל וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, הוא מיד מבהיר אָדָם אַתֶּם כדי להדגיש שאינם כבהמות הנשלטות לצרכים כלכליים, אלא בני אדם מוערכים שראויים להכרזה אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם. זכות זו להיקרא אדם מותנית בהנהגה רוחנית ושכלית של אהבת ה', המבדילה אותם מבעלי חיים הנמשכים אחר תאוות גשמיות. בד בבד, הדימוי המשולב דורש מהם לשמור על ענווה, כך שגם בהגיעם למדרגה עליונה יישארו כנועים ותלויים בה' כצאן. דווקא שילוב זה בין גדלות רוחנית לענווה פנימית הוא שמאפשר לה' לשרות בתוכם.
יחזקאל, פרק ל״ד, פסוק ל״א
וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.