קרה לכם פעם שמישהו היה אמור לשמור עליכם ולדאוג לכם, אבל במקום זה הוא חשב רק על עצמו? הנביא מדמה את המנהיגים של עם ישראל לרועי צאן גרועים. במקום לדאוג לעם, ובמיוחד לאנשים החלשים והעניים, המנהיגים התייחסו אליהם בצורה לא טובה וחשבו רק על הנוחות של עצמם. כדי להסביר עד כמה ההזנחה הייתה גדולה, הנביא מתאר סוגים שונים של כבשים מסכנות שהרועים התעלמו מהן.
בהתחלה הוא מזכיר אֶת הַנַּחְלוֹת, שהן כבשים חלשות ורזות שרק צריכות קצת תמיכה וחיזוק. אחר כך הוא מדבר על וְאֶת הַחוֹלָה, שזו כבר כבשה ממש חולה שזקוקה לטיפול ולתרופה של ממש כדי להבריא. לפעמים כבשה נפצעת, אבל הנביא אומר וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, כלומר כבשה ששברה את הרגל, והרועים בכלל לא טרחו לעטוף את השבר בתחבושת כמו שרופא עושה.
הרועים גם לא שמו לב כשהכבשים הלכו לאיבוד. וְאֶת הַנִּדַּחַת היא כבשה שהתרחקה קצת מהעדר. הרועה יודע איפה היא, אבל לא טורח להחזיר אותה. גרוע מזה, וְאֶת הָאֹבֶדֶת מתארת כבשה שנעלמה לגמרי, אף אחד לא יודע איפה היא, והרועים אפילו לא יצאו לחפש אותה.
במקום להנהיג את העם ברחמים ובאהבה, המנהיגים שלטו בכוח. הנביא מוכיח אותם ואומר וּבְחׇזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ. המילה רְדִיתֶם אומרת שהם שלטו בעם בצורה קשה שגורמת סבל, כמו ששולטים בעבדים. המילה אֹתָם מדגישה את היחס המשפיל של המנהיגים, שהתנהגו לאנשים בזלזול, כאילו הם היו רכוש או חיות ולא בני אדם שצריך לאהוב ולדאוג להם.