עם ישראל משול לעדר נטוש המאבד את דרכו ותועה, כאשר צֹאנִי יִשְׁגּוּ בין הֶהָרִים ועל כל גִּבְעָה רָמָה. תעייה זו מסמלת את הידרדרות העם לעבודה זרה שהתקיימה לרוב במקומות גבוהים, ואת פרי ההפקרות של מנהיגות אנוכית שהובילה לגלות שבה נָפֹצוּ העם ברחבי הָאָרֶץ. לנוכח אסון זה בולטת אדישותם המוחלטת של המנהיגים, שכן אֵין מְבַקֵּשׁ שייצא לחפש פיזית את האבדה, וְאֵין דּוֹרֵשׁ שיחקור ויתבע אותה מידי אחרים. במובן הלאומי, משמעות הדבר היא שאין איש המנסה לאסוף את העם, להשיבו לדרך הישר ולהצילו מאובדן מוחלט.
יחזקאל, פרק ל״ד, פסוק ו׳
יִשְׁגּ֤וּ צֹאנִי֙ בְּכׇל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַ֖ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה רָמָ֑ה וְעַ֨ל כׇּל־פְּנֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ נָפֹ֣צוּ צֹאנִ֔י וְאֵ֥ין דּוֹרֵ֖שׁ וְאֵ֥ין מְבַקֵּֽשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.