חשבתם פעם כמה מפחיד זה ללכת לאיבוד במקום זר בלי שאף אחד שומר עליכם? תארו לעצמכם עדר גדול של כבשים שאין להן רועה שיכוון אותן ויגן עליהן. הכבשים המבולבלות יִשְׁגּוּ, כלומר יתעו בדרך וילכו לאיבוד. הן עולות אל הרים גבוהים ויורדות אל כל גבעה, מסתובבות ממקום למקום עד שהן שוכחות איפה הבית שלהן ומתפזרות לכל עבר.
המראה העצוב של הכבשים האבודות הוא בעצם משל לעם ישראל ולמנהיגים שלו באותה תקופה. המלכים, שהיו אמורים להיות כמו רועים טובים שדואגים לעדר, דאגו רק לעצמם והפקירו את העם. בגלל שלא היה מי שידריך אותם, האנשים התחילו לעשות כרצונם והתרחקו מהדרך הטובה. כשהם הסתובבו על ההרים והגבעות, זה מסמל את העובדה שהם התחילו לעבוד עבודה זרה, טקסים שהיו נהוגים במקומות גבוהים ופתוחים. ההתנהגות הזו גרמה בסופו של דבר לכך שהעם נאלץ לעזוב את ארצו, התפזר בין עמים אחרים ונשאר חסר הגנה.
והדבר העצוב ביותר הוא חוסר האכפתיות של המנהיגים, כי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. מה ההבדל בין שתי המילים? "מבקש" הוא מי שיוצא לחפש בעצמו את מה שאבד לו, ו"דורש" הוא מי ששואל וחוקר אנשים אחרים אם ראו את האבדה. המנהיגים היו כל כך אדישים, שהם לא רק שלא חקרו אחרים איפה העם, הם אפילו לא התחילו לחפש אותו בעצמם. לא היה אף מנהיג שינסה לאסוף את העם בחזרה, לעזור לו ולכוון אותו מחדש אל הדרך הנכונה.